גרסה להדפסה גרסה להדפסה

סטיב ג'ובס אדם בעל מודעות לחיים ,אמונה ,חיבור לאינטואיציה ומחשבה מוארת. מדוע הוא חלה?

אדם שחי בלי פשרות אלא מתוך הבנה שכל יום שעובר אינו חוזר

אם כן מדוע הוא חלה בסרטן ונפטר?

 

יש והיינו אומרים כי אותו אחד היווה עבור כולנו שיעור באמונה ביכולת לדעת ידיעה פנימית ולממש אותה מתוך

האמונה בעצמך ,כנגד כל קולות הרקע וכנגד כל אלו אשר סבורים כי הנך הוזה בחלומותיך.

סטיב ג'ובס אפשר להפוך את החלום למציאות ויצר טכנולוגיה  אוניברסלית אשר מהותה תקשורת ונגישות לכל אדם .

בראייתו ראה הוא את האדם כשווה ,הפנים הוא כי קיים צורך ממשי לכל אדם בשירותים מן הסוג הזה ועל כן יצר הוא את השוויון באותם מעמדות באמצעות אותם מכשירים אשר הינם בהישג יד של כל אדם ללא קשר למעמדות,היות ועלות המכשיר היא נגישה כמעט לכל כיס ואין מדובר בערך אשר מהווה מכשול אלא קיימת הנגישות ,ובכך יצר הוא שוויון.

אותו אחד האמין בעשייתו ומתוך כך פרץ גבולות ויצר תקדימים חדשים אשר מעולם לא נראו באותה טכנולוגיה ,האמונה הטוטאלית שלו והאהבה לדבר אפשרו לו את החיבור והשייכות ,ומכאן הדרך להצלחה הייתה פתוחה ,היות וחש הוא כי בידיו אוצר ורצה הוא להעביר אותו הלאה ולייצר קלות לאדם .

לא חיפש הוא אחר התהילה אלא התמקד הוא ביצירה ובפלא אשר מצוי בה ,הסיפוק הניע אותו בהווייתו ולא הממון שבאותה עשייה.

אולם אותו אחד היה חסר בהווייתו מתוך שאינו אפשר לרגש שבחייו מקום ,נוכחות . לא אפשר הוא לעצמו לגעת בכאב אלא הדחיק הוא אותו באמצעות אותה עשייה ואותה מחשבה מוארת.

התמקד הוא בחזון בחלום אולם הותיר הוא את הכאב הפנימי ללא הכרה ,התמודד הוא באמצעות ההדחקה ,ואותה הדחקה או השלמה אפשרה לו את ההתנהלות היומיות.

אותו אחד סבר כי את העבר לא ניתן לשנות ומתוך כך אין מקום להתעסק באותו עבר אלא לצעוד כלפי העתיד.

גישה זו עלולה לייצר בנו ההרס  , היות ומתוך שסבורים אנו כי צריך לנוע קדימה לא מאפשרים אנחנו לעצמנו את ההתמודדות , אלא מייצרים הדחקה רגשית ובכך סבורים כי אותו כאב יעלם מחיינו מתוך שנתנו דגש לחיים ולעשייה אשר בצלה הברכה.

אולם אין הדבר נכון , היות ובכדי לייצר בעבור עצמנו חיים מוארים עלינו לדעת לנקות את הגוף מאותו רגש באמצעות ההכרה בו.

כאשר מדחיק אני אותו לא מאפשר אני מקום לאותו רגש ,לכאורה מדלג אני על ההתמודדות באמצעות לבישת מסכת העשייה אשר מתנהלת מתוך המוח.

המוח הופך להיות כלי אשר מאפשר לנו את ההדחקה היות וכאשר עולה כאב, כעס ,פגיעה,משנים אנו את תסריט החשיבה ומעבירים את התחושה מאתנו ללא שימת דגש על מה התרחש ומדוע חשים אנו את אותן רגשות.

הדבר הופך אותנו למתוכנתים ולא אמיתיים ,פעולה זו בעצם מפוגגת את הנוכחות האמיתית שלנו אשר חווה ומאפשרת למחשבה להשתלט כצורך הישרדותי לאותן תחושות.

מפחדים אנחנו להרגיש ,כי כאשר עולה בנו כעס ,פחד ,צער ,חשים אנו כי מאבדים אנו את השליטה ,היות ופרץ רגשות הינו דבר בלתי נשלט ,עולה הוא כדחף ואין אני יכול לדבר אליו אלא אני חווה אותו בתוכי.

רגשות באות ללא גבולות אין גבול לאהבה אין גבול לשמחה ולאושר ולכן גם אין גבול לכאב לפחד או לצער.

אולם אנו חוששים להרגיש ,היות ולהרגיש משתמע כלאבד ,מאבדים אנו אחיזה ,חשים בסחרור ,נטולי חוסן ,חסרי אונים.

והפחד לחוש חסר אונים מייצר לנו את התקיעות בחיינו  ,היות והופכים אנו להיות נשלטים באמצעות אותה מחשבה אשר לא מאפשרת לנו להרגיש באמת ,לא מאפשרת לנו לכאוב ,להתרסק ,לבכות ,לכעוס,אלא מותירה אותנו בשליטה באיפוק .

אין מהות באותה חשיבה ,לכעוס הינו מצב טבעי לא מדובר במילת גנאי ,היות ואנו בני אנוש ולכן מותר לנו מעת לעת לכעוס ,אולם הפחד שלנו הוא לאבד אחיזה וליפול לכעס כדרך חיים.

מפחדים אנו לכאוב פן ניפול לדיכאון ואותו אופל ישתלט על חיינו ,בטוחים אנו כי פתיחת הסכר תביא לאיבוד שליטה ולהתרסקות ומתוך כך משמרים אנו את הכאב בתוכנו.

יצרנו לעצמנו חיזוקים באמצעות אותה סביבה אשר לא נותנת לגיטימציה לאותו כאב לצאת , אלא דוגלת בשגרה ובאיפוק.

מצב זה יוצר את הצורך להידמות לאחר היות ולכאוב מצטייר כחלש ,סדוק . ליפול לתוך הכאב משמע לאבד את החוסן שבי ,ואז תוהים אנחנו מה זה אומר לגבנו ? האם עכשיו אני נחשב חלש ? חסר ערך ? נטול עמוד שידרה היות והרשתי לעצמי להתפרק ולהרגיש???

מאבדים אנו את היכולת להרגיש בחיינו מתוך שמשמרים אנחנו חזות חסינה,מאבדים אנו את ההבנה כי אנו בני אנוש ואין לנו הצורך להיות בשליטה האין סופית ,בשליטה השכלית.

היות וכאשר אני מרגיש אני קיים ,ללא הרגש הופך אני להיות רובוט אשר פועל מתוך שצריך,כברירת מחדל.

הרגשות הם הכח שבנו אהבה ,חמלה ,שמחה ,התרגשות ,ללא אותן רגשות מאבדים אנו את הייחודיות שבנו כאנוש ,לכן הדחקת הרגשות כצורך הישרדותי פוגמת לנו באיכות החים ומותירה אותנו מנותקים מאותה הוויה.

אותו אחד אחז בשכל כמוביל וכך תכנת הוא את חייו , הביא הוא פרפקציוניזם אולם אותו צורך במושלמות יצר את המחלה .

כאשר מביא אני לחיי ביקורת ושיפוט בעצם מונע אני מעצמי את הצמיחה ,הצורך להיות כל הזמן בעשייה נובע מתוך הצורך להוכיח לעולם שאני שווה שאני יכול ,כביכול קיים הצורך הפנימי לקבל את ההכרה החיצונית ,ועשייה מן הסוג הזה מקורה בחוסר שקט פנימי,היות והאחד אשר מקבל את עצמו באהבה אינו נדרש כל היום לאסמכתא בכדי לדעת כי שווה הוא,אלא קיימת בו אהבה עצמית וידיעה פנימית לכל השפע שבו.

אותו אחד חווה בחייו קושי רגשי , הורים אשר בחרו למוסרו לאימוץ ומשפחה אשר גידלה אותו בקשיים כלכליים והתקשתה לספק צרכיו.

נולד הוא בתחושה כי ויתרו עלי ,כי לא הייתי מספיק חשוב ומוערך בכדי שישמרו אותי ,אני טעות.

כל חייו לווה הוא באותן תחושות כואבות של נטישה אכזבה וצורך להוכיח כי אני שווה ,ומתוך כך אשבור מוסכמות ואראה לעולם מי אני !

אבל לאורך כל חייו נותרה בו תחושת האכזבה ,נותר בו הכעס על כי כך היה ,על כל הקושי אשר הוא חווה ועל כל הכאב אשר היה מנת חלקו,לא צמח הוא מבית עשירים אלא התווה הוא את דרכו מלמטה ממקומות החוסר והאין,כאשר המוטיבציה בתוכו מתעצמת להצליח ולצאת מאותם מקומות חשוכים .

אולם נותר בתוכו אותו ילד כואב ,אותו ילד אשר העשייה היוותה בעבורו מרפא וצורך הישרדותי.

אולם אותו כאב ,צער ,כעס ,מעולם לא קיבל מקום אלא הודחק הוא באמצעות הרצון והצורך להיות חזק ולנצח.

האדם השרוי במאבק לא מאפשר לעצמו להרגיש אלא פועל הוא על אוטומט ,רק לאחר ההתמודדות נעצר הוא לעכל מה היה שם מה הוא חווה ,ואז פורץ הרגש .

ראו את החייל אשר מתמודד מול אויבו באותם רגעים הוא אינו ער לרגשות מחובר הוא לאינטואיציה ופועל מתוך אינסטינקט מתוך צורך בהישרדות ,אולם בסיום הקרב עוצר הוא להרגיש ומאפשר הוא את נפילת המתח אשר מהותה ריפוי היות ושם יכול הוא להתמסר ,לעכל את שקרה ולשחרר באהבה את הרגש.

אולם כאשר אני במאבק תמידי ,כאשר אני נצרך לשמר את רגשותיי מאבד אני את עצמי מתוך שעוטה אני שריון הגנה אשר חוצץ ביני ובין רגשותיי.

לבלב הינו מקום אשר אמון על הובלת הרעלים מן הגוף החוצה,אחראי הוא על איזון הסוכרים ועל פעילות הכבד .כאשר איני מעכל את מציאות חיי אלא מצוי בהדחקה פוגע אני באותו איבר מתוך חוסר האיזון אשר יוצר אני ,כאשר איני מתעל רגש החוצה יוצר אני רעלים בתוכי ואותו איבר כאשר מאבד הוא את היכולת לסנן מתוך העומס הרגשי אשר קיים בו ,נפגע תפקודו ומתחיל הוא לייצר החוסר.

אותו אחד אגר את המרירות בתוכו ולא אפשר לה את העיבוד הרגשי ומתוך כך קרס אותו גוף אשר לו ולא נענה יותר לתכנות המחשבתי.

היות והנפש קשורה בגוף ומתוך כך נצרכים אנו להרגיש בכדי לשמר את אותו גוף ,לא מספיקה המחשבה המוטיבציה החלום וההעזה ,אלא חייבים אנו את החיבור הרגשי בכדי לייצר השלמות.

שלמות אינה מושלמות אלא היכולת לקבל את עצמי באהבה ללא הטלת ספק וביקורת בעשייתי כדרך חיים.

הרגש נזקק לפתח יציאה וכאשר לא מוצא הוא אחר הפתח שוקע הוא באותם רובדי גוף ומייצר את הכאב את הקושי ואת החולי.

ולכן מבקשים אנו אתכם לצאת את אותו איפוק, את אותה מחשבה כי להרגיש זה לאבד מעצמכם ,מכוחכם ,מחסינותכם.

אפשרו לעצמכם החופש להרגיש ולאפשר לאותו רגש הכרה ומקום בחייכם

היו ברוכים לה'.

 

הפוסט הזה פורסם בקטגוריה תקשורים.‏ קישור ישיר לפוסט.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*


+ 3 = 12

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>