גרסה להדפסה גרסה להדפסה

פחד מוות

פחד מוות! מאת: שרית רוזן

פחד הוא אורח לא רצוי שבא מעת לעת ומבקר אותנו

לעיתים אנו טורקים לו את הדלת בידיעה שאין לנו צורך בו ומונעים ממנו את הכניסה אל תוך חיינו

ולעיתים מתוך חולשה אנו מאפשרים לו להיכנס.

היות ולא מדובר בדייר מנומס ,ככל שמארחים אותו יותר כך הוא הופך  לדייר מוגן ללא אופציה וללא תאריך פינוי.

הפחד נוטה להשתלט ככל שניזון הוא מתוכנו מכרסם הוא באיטיות בכל אותם מחשבות ויוצר את החושך בחיינו ,ומאפיל על חלומותינו על רצונותינו על כל האור שבתוכנו.

הפחד ידוע כתסריטאי מהולל  של סרטי אימה עד היום הוא אמנם לא זכה באוסקר אבל זה לא מונע ממנו להמשיך ולנסות. אבל כמו שבסרטים העלילה היא פרי דימינו של הכותב, גם הפחד הינו תוצר מחשבתי שאנחנו יוצרים ואין לו בהכרח אחיזה מציאות .

לא על הכל יש לנו זכויות יוצרים ,לפעמים התסריט מוכתב לנו ואנחנו צריכים לאלתר ,לפעמים הדמויות שמככבות בסרט שלנו בוחרות אחרת מאיתנו, ולנו לא נותר אלא להבין ולשחרר.

 

הפעם הראשונה שממש הבנתי שאין לי זכויות יוצרים על הכל, הייתה כשאבי חלה במחלת הסרטן.

הבנתי שלמרות שבכוחי ליצור מציאות הרי שהמציאות היא עבור עצמי, ולא עבור אחרים,

ניצבתי שם מולו חדורת מודעות, מלאת אמונה ואמביציה, להראות לו את הדרך.

הידיעה שהוא בדרך לאובדן, התחושה העמוקה והכואבת של הפספוס וההחמצה הביאו אותי להילחם על חייו ולהסביר לו את הדרך האחרת.

אולם אבי ממרום שנותיו היה בשלו, מתוך סיבותיו האישיות ואמונתו שלו, בחר שלא לשנות ,אחרי הכל לשנות עבורו דפוסי התנהלות ומחשבה בגיל 67 זה פרויקט לא פשוט…

וכך גיליתי שיש גבול לאותם זכויות יוצרים ,הדבר הפחיד אותי, המושג פחד מוות היה אמיתי ומוחשי מתמיד ,חוויתי חוסר השליטה וחוסר האונים, הידיעה הברורה שהאדם שאני אוהבת מכל נעלם לי ,וזה עניין של חודשים עד שלא אוכל לחוש אותו, לגעת, לשמוע ולחבק אותו.

הפחד של האובדן ,התחושה של הסוף שקרב ,היכולת להסתכל למוות בעיניים, והידיעה שאני לא יכולה להציל אותו,וכמה רציתי להציל אותו…

הבנתי שהפחד הוא שלי ,הפחד להישאר לבד ,לאבד אותו , הצורך שלי להיאחז בכל הכוח.

הבנתי אז שגם שם במעמקי הפחד יש אור , ,שבעצם הפחד הוא מהלא נודע ,אבל הידיעה שאבא שלי במותו חובר אל השקט והשלווה הידיעה שנגמר הסבל, אפשרה לי לשחרר, את ההתנגדות ולהיות בהכלה ובקבלה, וכך ללוות אותו ברגעיו האחרונים ממקום של עוצמה וכוח וידיעה פנימית,שעשיתי הכי טוב שאפשר ושעכשיו הגיע הזמן לשחרר באהבה  .

 

הפחד שואב מתוכנו את הביטחון בעצמנו ומרוקן אותנו .

לוקח מאתנו את החיות ,את העוצמה, את הניצוץ את ההעזה לחיות ולהיות בחופש .

כשאני מפסיק להאמין בעצמי או במה שאני עושה, כשאני דופק חשבון לאיך אני נראה בעיני האחר או  מאבד את הביטחון ואת האמונה –  אז הוא בא ,בלי הזמנה הוא פשוט בא.

מתמקם שם כמו צל ,לפעמים קטן לפעמים גדול …

אל תתנו לפחד להכביד על חייכם, צרו את קשר הצל והגוף והרשו לעצמכם לעוף

מזמינה אתכם להתבונן היכן הפחד נמצא בכם והאם הגיע הזמן לשחרר אותו באהבה

הצל שלי ואני/יהודה פוליקר

http://www.youtube.com/watch?v=NYLxUu9AfxE&feature=related

הצל שלי ואני יצאנו לדרך

השמש עמדה כך בערך

פעם אני מוביל

ופעם צל על השביל

עננים התכנסו בשמיים

התחילו לרדת טיפות מים

צילי התכנס בתוכי

המשכתי לבדי בדרכי

 

הרוח טלטל

הפחד טפטף וחלחל

צילי בתוכי מרעיד

מפחיד יותר מתמיד

הוא שואל לאן אתה לוקח

אני משיב לאן אתה בורח

למה תמיד קירות מוגנים

למה צל כשאור בפנים

 

בוא נעוף רחוק

אתה תהיה לי כנפיים

אל חיבור דמיוני שהיה

עד עכשיו בלתי אפשרי

בוא נקפוץ, נמריא,

נעוף אל קשר הצל והגוף

די להמשיך לברוח

אל מה שתמיד רצינו לשכוח

 

לשכוח את דלתות הבלבול

את הילד שמציץ דרך חור המנעול

בוא נעבור את הגבול

אל החופש שהיה כבול

ורק מנגינות מזכירות

שבחוץ אפשר להיות

משוחרר מכל פחד

רק כשהצל ואני  ביחד

 

 

 

הפוסט הזה פורסם בקטגוריה מתוך הלב.‏ קישור ישיר לפוסט.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*


5 + = 6

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>